פסק-דין בתיק ת"א 2891-05

תובענת נזקי גוף בגין תאונה שהיתה לתובעת ביום 7/8/99, עת שהתה התובעת, ילידת 1970, ביחד עם בעלה בבית מלון של הנתבעת באילת, כאשר אין חולקין על עצם התרחשות התאונה כי אם המחלוקת היא בעניין נסיבות אירוע התאונה וכן אחריות הנתבעת לה עפ"י דיני הנזיקין.

התובענה:

1.            נטען בסעיף 3 לכתב התביעה כי: " ביום 7/8/99 שהתה התובעת ביחד עם בעלה אצל הנתבעת, עת הלכה בשטח הנתבעת ליד הבריכה, לפתע רגלה נתקלה בשטיח שהיה מונח על הרצפה באופן רשלני, כתוצאה מכך נפלה התובעת ונחבלה" (להלן: "התאונה").

הוסף בכתב התביעה כי בעקבות התאונה הובהלה התובעת לביה"ח יוספטל באילת, שם  נתגלו אצלה חבלות בברך ימין, טופלה, לרבות השמת הברך בגבס ושולחה לביתה לשם מנוחה והמשך מעקב רפואי.

התובעת הוסיפה וטענה כי בהמשך קיבלה טיפולים רפואיים, אושרה לה תקופת אי כושר של כחודשיים, קיבלה סידרת טיפולי פיזיותרפיה, וכי נגרמה לה נכות צמיתה בגין התאונה.

מטעם התובעת הוגשה, בהמשך, חוות דעת רפואית, של ד"ר דניאל משה, עפי"ה הנכות הרפואית של התובע היא בשיעור של 19%.

התובעת פירטה את נזקיה במסגרת הסיכומים וטענה לפיצויים בהיקף של 292,089 ש"ח כמפורט להלן:

- 10,126 ש"ח          -           הפסד השתכרות בעבר.

- 155,979 ש"ח         -           הפסד השתכרות לעתיד.

- 40,000 ש"ח          -           עזרת צד ג' בעבר ובעתיד.

- 60,984 ש"ח          -           עבור כאב וסבל.

- 15,000 ש"ח          -           הוצאות שונות.

התובעת הוסיפה וטענה כי חלה חובה על הנתבעת לפצותה בגין כל נזקיה הנ"ל, כאשר היא טוענת להחלת הכלל הנזיקי "הדבר מדבר בעדו", בעילת רשלנות כאשר עיקר הרשלנות מתבטא בהשמת שטיח או יריעות גומי לא תקניים ובאופן רשלני על המדרך המיועד להליכת אנשים, באי סימון ואי אזהרת ההולכים על אותן יריעות גומי ועל אי הכנת דרך מעבר בטוחה בתחום הנמצא בשליטתה.

ראיות התביעה:

2.            מטעם התובעת העידו העדים הבאים:

-          התובעת עצמה - גב' חכמת סלאמה , אשר מסרה בתצהיר עדות הראשית שלה (סעיף 5+6) כדלקמן:

"הינני להצהיר כי ביום 7/8/99, בשעה 13:30 או בסמוך לכך, עת שהיתי יחד עם בעלי במלון דן באילת, אני ובחורה בשם ורדה בוכריס, גלשנו במגלשה, לאחר הגלישה עלינו במדרגות של הבריכה והתכוונו לגלוש בשנית, לצורך הגלישה אני הייתי חייבת ללכת על שטיח עשוי מפלסטיק מחורר בחורים גדולים וקטנים, כך שבעודיני הולכת על השטיח, לפתע אצבע 1 של רגל ימין נתקלה ונכנסה בחור גדול בשטח וכתוצאה מכך אני נפלתי על השטיח בכל כובד משקלי על ברך רגל ימין ואני נחבלתי קשות.

                וכן הוסיפה בסעיף 7 לתצהיר:

            " כאן יש להדגיש כי קטע השטיח שבו רגלי נתקלה היה בולט".